פרשת אמור: עזרה מכבדת

אחד הדברים המסמלים את הערבות ההדדית של עם ישראל – הוא העזרה והסיוע שאנו מגישים זה לזה בשעת הצורך ובזמנים קשים.

אם אי שם בעולם, ישנו איזה אירוע – אנחנו הראשונים לשלוח צוותי סיוע על כל גווניהם, כפי שראינו בשנים האחרונות, החל מנגיף הקורונה והמשך מאז אירועי שמחת תורה.

שמעתי פעם על יהודי שנקלע לאזור נידח בארה"ב, ותוך כדי נסיעתו ראה אדם חובש כיפה עומד בצד הדרך תקוע עם רכבו,
עצר האיש והחל לסייע לו. תוך כדי שיחה עמו, מתברר כי הלה אינו יהודי!

"אם כן, מדוע הנך חובש כיפה?!" שאלו היהודי,

ענה האיש: אבי ז"ל, לפני מותו הנחיל לי את הכיפה ואמר לי, ביום מן הימים אם תתקע אי שם, חבוש אותה – כי היהודי יעצור לך לעזרה… והנה הוא צדק.

אומנם, גם כשנופלת בחלקו של אדם הזכות לסייע לזולתו, יש צורה איך לעשות זאת.

אדם מטבעו, אוהב להרגיש ש"הוא נותן",
זה מחמיא לו ומחזק את תחושת העוצמה שלו.

אבל בצורת עזרה כזאת, הוא "מאבד" את כוח הנתינה הטהור שהוא לשם שמים, לשם קיום המצווה שהיא מיוחדת לעם היהודי.

אם הוא מתעצם על חשבון כבודו של חבירו שכרגע זקוק לו, ומראה שהוא כביכול "בעל המאה",
הוא חוטא לאמת שהרי הקב"ה הוא זה שנתן לו וזיכה אותו להיות בצד הנותן,
וללא זה, הוא גם היה בצד הנזקק…

בפרשת השבוע מופיע מצוות לקט שכחה ופאה. התורה מצווה על החקלאי, להותיר בשדהו עבור העניים בקצוות השדה, וגם בזמן איסוף התבואה, שעניים יבואו וילקטו את הנותר,

כשנתבונן נראה כי הציווי הוא,
לכבד את העני ולתת לו לאסוף לבדו, ללא סיוע מצידך,

הסיוע שלך עלול "להביך" אותו…

סיפורים רבים נכתבו על אנשי צדקה וחסד שהתאמצו בכל כוחם לעזור לנזקקים בלא שירגישו נבוכים, ואפילו דאגו ליותר מכך, שהמקבל עוד יחוש כאילו הוא עושה טובה לנותן בזה שלוקח.

הדרגה הגבוהה ביותר היא "מתן בסתר" שעליה נאמר שהיא יכולה לבטל "חרון אף" של הבורא,

וכל כך למה?

כי "חרון אף" מגיע מאנשים שעושים עבירות בסתר, וחושבים כביכול שהבורא לא רואה את מעשיהם.

כאשר אדם נותן בסתר, זהו מעשה טוב בסתר המהווה תשובת המשקל למעשה הרע בסתר, באשר הוא נעשה בטהרה לכבוד הבורא, שרק הוא יודע על מעשיו.

בחג האחרון ניתן היה לראות, איך רבים מאירגוני החסד עמלו להנגיש את העזרה למשפחות ללא תחושת אי נעימות, והרחק מזרקורי הפרסום.

אדם שיודע את חשיבות וערך מעשיו, אינו זקוק שאחרים יעריצו אותו על כך, המעשה עצמו נותן לו את הסיפוק והשמחה על כך.

הרעיון משליך גם לתחום החינוכי, כאשר צריך לסייע לנער/תלמיד
יש לעשות זאת בכבוד, לא נכתיב לו, אלא 'נתייעץ' איתו וכדו',

ובכך הרווחנו עזרה טהורה יותר, שללא ספק יעילותה תהיה גבוהה,

גם כאשר בעתיד יבין שכיבדנו אותו, הוא ידע להעריך זאת, ויתחבר יותר למסר שהעברנו לו תוך שמירת כבודו.

שבת שלום ומבורך מאת אברהם אלחרר ~ רב קהילת בית הכנסת המרכזי הספרדי קיפודן

לעילוי נשמת גבי בן אווה ז״ל