פרשת אחרי מות קדושים

מעלת המבט הפנימי

אחד הדברים שגורמים לנו לחוסר אובייקטיביות, הוא  השיפוטיות,

האדם יראה לעיניים…

אנחנו מייחסים משקל כזה או אחר לפלוני או אלמוני לפי הרושם הראשוני,
המשליך על היחס שינתן לו.

בפרשת קדושים התורה מזהירה את הדיין מחד,  שלא ישא פני דל, על אף מראהו המעורר רחמים, שמעלה חשש – אולי יזכה את העשיר לסייע לו במעט,

מאידך,  לא יהדר פני גדול, אל יחשוש לביישהו מפני רום מעלתו…

אם התורה הזהירה לדיין הגדול,  משמע שבתת מודע המראה מותיר רושם המשפיע על האדם, לכן יש לדיין להתייחס לאירוע ולשפוט בצורה נקייה תוך התעלמות מהנראות של הנידונים.

השלכה נוספת לנושא.

באשר פעמים נראה לנו אירוע מסוים, זוטר וחסר משמעות, ולימים  מתברר כי אותו אירוע היה זה שהשליך על תובנה שהביאה לשינוי ומבט לחיים של תלמיד או ילד פלוני,

במדרש מופיע על ראובן שהציל את יוסף, וכן על אהרן שיצא שמח לקראת משה אחיו הקטן, וכן על בועז שצבט קלי לרות,
כי אילו היו יודעים שהכתוב יזכיר את המעשה שלהם, הרי שראובן היה מטעינו בכתיפו ומוליכו אצל אביו, ואילו אהרון היה יוצא בתופים ובמחולות, ובועז היה מביא לה עגלות פטומות לאכול.(מדרש רבה ויקרא, וכן במדרש על רות).

התורה  ראתה לציין אירועים שנראים אלמנטריים של אנשים גדולים, למרות היותם ממכלול של מעשים גדולים ועצומים שעשו ופעלו, ואילו הם עצמם לא חשו שזה דבר הראוי לציון,

מאידך מעשים גדולים שנעשו לפעמים מופיעים בתורה ברמז בלבד, ואילולא חז"ל שגילו לנו עומקם של דברים, היו נשארים עלומים.

כנ"ל ביחס למשמעות של כל מעשה טוב שעושה האדם,
פעמים נותנים משקל למה שנתפס כמעשה הירואי, ופחות למעשים שהם בשוטף,
אך  דווקא הדברים שיש להתמיד בהם יום יום, ואולי נראים שגרתיים, הם המקום שמעיד על שבח האדם,

כפי שלימדה אותנו תורה בשבח של אהרון הכהן  "ויעש כן אהרון" – להגיד שבחו שלא שינה.

התחלנו את  השליש האחרון של שנת הלימודים שהוא הקיץ שבעל"ט,
בפרט אחרי תקופה מאתגרת שעברנו, ועדיין אנחנו עוברים.

פעמים  מחנך או הורה מרגיש סוג של שחיקה וחוסר חשיבות להתמדה מול תלמידו או בנו, להתמיד בדוגמה האישית עם המסר של הקפדה על זמני תפילה, הנהגות בסעודה, דרך ארץ, סגנון דיבור ולבוש, ועוד ועוד…

אך דעו לכם,  כי כוח ההתמדה והקביעות, היא שנצרבת בזיכרונו של החניך, הבן לאורך זמן, ובבא היום היא תוטמע אצלו כטבע שני, ולא יסור ממנה,
בפרט אם זה בא בשילוב של "הארת פנים" ואמונה בתלמיד ובבן שתשדר לו הקרנה רגשית חיובית.

ברפלקציה שתעשו עם עצמכם תעלו זכרונות, כי פעמים דווקא הדבר הזוטר השאיר בכם את החותם בתוך חותם לנצח.
שבת שלום ומבורך מאת אברהם אלחרר ~ רב קהילת בית הכנסת קיפודן

לעילוי נשמת גבי בן אווה ז״ל