פרשת ויצא: הנקודות המחברות בפרשה

פרשת ויצא: הנקודות המחברות בפרשה


פרסומת

 

1. החיבור בין האבנים: כאשר יעקב רצה להניח אבנים לראשותיו כהשתדלות של שמירה,

רבו האבנים  ביניהם, כאשר כל אחת מקווה ש"עלי יניח צדיק את ראשו", הקב"ה השכין שלום בין כולם והתחברו לשם המטרה לאבן אחת גדולה.

התובנה: כאשר באים עם ראש מורכן למען אותה מטרה – ניתן לחבר וביחד לנצח.

בניגוד להרים שרבו ביניהם לזכות להיות ההר הנבחר למתן תורה, ששם הקב"ה לא חיבר ביניהם. – כי באו בגישה של התנשאות וכל אחד ראה את עצמו... מי שנבחר זה הר סיני השפל שמתאים לתורה שנמשלה למים, ששוכנת במי שנוהג בענווה.

2.   האבנים המחברות: יעקב פונה לרועים בשאלה: עוד היום גדול ומדוע אתם מתעכבים מלהשקות הצאן? וכאשר מתברר שברירת המחדל שלהם היא להמתין לכולם כדי לגלול את האבן הכבדה מעל הבאר.

יעקב משתמש בכוחו הפיזי שזכה, ומבין שניתן לו כדי לעשות חסד.

התובנה - התפיסה הרווחת: לפעמים אני זקוק לכוח ההמונים, כי אני מבין שלבד אני לא יכול, אז אני עושה בהם שימוש מסחרי של שיתופי פעולה כאשר אנחנו בעלי אותו אינטרס.

אבל בתכל'ס כל אחד דואג לאינטרס שלו, אבל אף אחד לא מרגיש מנוצל, כי זה סוג של הדדיות.

התפיסה של יעקב: אם יש לי כוח מסוים, עלי לעזור לאחרים גם ללא אינטרס אישי.

3.  האינטרס המחבר: לבן אוסף את בני עירו כדי להשתמש בהם לצורך הערמת יעקב בהחלפת לאה ברחל,

וכך למרות ההסכם עם כל הכוכביות הקטנות, "ברחל, בתך, הקטנה" ועל אף שהוסיף סימנים אותם מסר רק לרחל בהכירו את לבן.

כולם משתפים פעולה, אחרי שהסביר להם כמה יעקב הביא ברכה...

ויש כביכול אינטרס משותף לשמר אותו.

ולאה נישאת ליעקב למרות הכול.

לבן בהצהרת צווארון אומר: לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכורה...

ויעקב אציל הנפש מקבל הכול באהבה ולא מוזכר בתורה מילה של חרון וכדומה.

התובנה - התפיסה הכללית:  ניתן לעשות שימוש בהמונים כאשר יש כביכול כיסוי מוסרי, גם אם יש לך הסכם חתום שסותר למסר ההמונים... ולמרות שההמונים עצמם מודעים לאותו הסכם חתום – מוכר.

(אלא שיתכן ואותם המונים יחושו ניצול בבא הזמן, כאשר יבינו שהיו רק ניצבים).

מאידך, התפיסה של יעקב: אני צריך לעשות את המקסימום כדי לסגור את כל החורים בהסכם, בפרט מול פרטנר רמאי, אבל אחר שעשיתי את שלי, אני משאיר לקב"ה לעשות את שלו.

מבחן התוצאה: עם ישראל נושע בגלות אך ורק בזכות הוויתור של רחל אימנו.

 

4. הקב"ה נגלה ליעקב ומצווה אותו לצאת לארץ מולדתו...

יעקב פונה לרחל ולאה הצדיקות לשדה, ומגולל בפניהן את עבודתו הקשה והתנאים הנלווים והמשתנים שהתנהל מול אביהם...

ורק לבסוף מציין להם את העובדה שהקב"ה נגלה אליו.

מדוע לא פתח בכך שהקב"ה נגלה אליו וזה הוראה מלמעלה?

יעקב בא  ללמדנו  איך מעבירים מסר , ראשית להכניס אותן לנעלי האירוע, על ידי שתוף ושיקוף של כל התהליך שעבר, ורק אחרי שיש הפנמה, אפשר להוסיף את זה שהקב"ה נגלה אליו.

זה מתקבל בנועם ובהבנה.

5. לבן רודף אחרי יעקב  בטענה שגנב לו את התרפים,

למרות כל החיפוש הלא מכבד שעשה, יעקב בפעם הראשונה מסכם לו את כל מעלליו לאורך שנות עבודתו.

תגובת לבן: "הבנות בנותי, והבנים בני, וכל אשר אתה רואה לי הוא...

זה לא תשובה ממין השאלה, זה פשוט התעלמות לגמרי מהשאלה, שזה חלק ממנגנוני השמירה על הדימוי העצמי – להתעלם על ידי תאוריה שהצדק עימי ואני עוד נחמד במה שנתתי.

האמת שכבר כאשר ניהלו דו שיח מקדים, לבן פונה ליעקב שבזכות הניחוש שלו מודה שהתברך בגללו, - נשמע טוב.

אבל כוונתו באמת, שבזכותך יש ברכה, אבל אני מתעלם ממעשיך, זה לא באמת עבודה סיזיפית, אלא יש לך זכויות, סוג של לגמד.

יעקב עונה לו: אתה ידעת את אשר עבדתיך... – עונה לו עם עובדות וכך גם הזכיר בהמשך את האחריות שלקח על עצמו.

ועם כל זה, הגישה של הרמאי שמאמין שהוא עם הכי נקי.

 

בהחלט מלמד ומחנך ומאלף אותנו לאיזה גישה ושפה כדאי להתחבר.

הנקודות אקטואליות גם לתקופה שאנו נמצאים, ואפשר להשליך אותם לעוד תחומים.

 

  שבת שלום ומבורך מאת אברהם אלחרר רב קהילת בית הכנסת המרכזי הספרדי קיפודן

לעילוי נשמת גבי בן אווה ז"ל

לעילוי נשמת דן בן פולה ז״ל

ולהבדיל לרפואתו השלימה של הרב חיים אליהו רפאל בן סעדה והרב יוסף חיים בן מרים בתשח"י

זמני השבת הקרובה במודיעין (פרשת תולדות, ד' בכסלו תשפ"ז, 13-14 בנובמבר 2026):

• כניסת שבת (הדלקת נרות): בסביבות השעה 16:22–16:23 (משתנה לפי מנהג המקום, כ-20–22 דקות לפני השקיעה).

• יציאת שבת: בשעה 17:20 (צאת השבת לפי רבינו תם: סביבות 17:53–17:56).

10צפיות