זה היה ערב אחד שבו הזמן כאילו נעצר. משפחות שכולות, מפקדים בכירים ותושבי העיר התכנסו בבית יד לבנים לציון שני עשורים למלחמת לבנון השנייה – וגרמו לעיר שלמה לעצור את הנשימה.
כבר עשרים שנה שעיריית מודיעין-מכבים-רעות נושאת את הזיכרון והכאב, אך בשבוע שעבר (שני, 13.7) המעמד קיבל ממד אחר לגמרי. בערב זיכרון ומורשת עוצמתי, התכנסו בני משפחה, לוחמים ותושבים כדי להסתכל אל תוך העיניים של ההיסטוריה. במרכז האירוע עמד זכרם הגיבור של ארבעת בני העיר שנפלו במערכה: סמ"ר יניב בראון ז"ל, רס"ל במיל' ניר כהן ז"ל, סמ"ר עוז צמח ז"ל ורס"ל דניאל גומז ז"ל.
"הכאב שלא נגמר": הרגע שעצר את הנשימה באולם
האולם היה מלא מפה לפה, אך הדממה שנפלה בזמן שמרים גומז, אמו של דניאל ז"ל, עלתה לשאת דברים בשם המשפחות השכולות – הייתה מוחלטת. בדבריה המטלטלים, שיתפה מרים בכאב העמוק שמלווה את הבית יום-יום, שעה-שעה, גם בחלוף שני עשורים מאז אותו אובדן כבד.
את הערב, שנפתח על ידי אל"ם (במיל') אברשה בורשטין, הוביל יו"ר יד לבנים חיים צמח (אביו של סמ"ר עוז צמח ז"ל), והנחתה ביד רמה העיתונאית טלי ליפקין שחק.
בחזרה אל התופת: הבכירים שוברים שתיקה
אחד החלקים המרתקים בערב היה פאנל נוקב בהנחיית ליפקין שחק, בהשתתפותם של תא"ל אור וולוז, תא"ל (במיל') חגי מרדכי ותא"ל (במיל') נתן ישראלי. השלושה, שלחמו בעצמם במלחמה, חזרו אל הרגעים הבוערים בשטח, שיתפו בדילמות הפיקודיות הקשות וחשפו את הלקחים שמלווים אותם עד היום.
לצדם, האלוף (במיל') גדי שמני ותא"ל (ד"ר) אמנון סופרין העניקו מבט רחב ואסטרטגי על המלחמה, וניתחו את השפעותיה על המציאות הביטחונית גם במבט לאחור של 20 שנה.
חיבוק של קהילה אחת
האירוע המכובד התקיים במעמד ממלא מקום ראש העיר פסי שלמה, סגן ראש העיר אור גרינפלד, מנכ"ל ארגון יד לבנים מושיק אביב, תא"ל עדנה איליה, אל"ם מיטל סמט־כהן, קצינים, לוחמים מיחידות החללים ותושבי העיר. בין הנאומים המרגשים שולבו קטעים מוזיקליים עדינים בנגינתם של אבנר הלחמי במפוחית ואיתן מרקו באקורדיון, שהעניקו רגעים של נחמה והתייחדות.
הערב נחתם בתחושת סולידריות והערכה עמוקה, והזכיר לכולנו את המחיר הכבד של התקומה ואת החובה הקדושה להמשיך לזכור, לחבק ולספר את המורשת לדורות הבאים.
