הרהורים ערב יום הכיפורים: הופס טעיתי…

רציתי הפעם לשתף אתכם במאבק שהתחולל אצל אחד מהאנשים הנפלאים שאני נפגש מפעם לפעם לשיח בנושא יהדות, אחר שלמדנו בצוותא על הכוחות השונים באדם.

"הייתי מאוד נסער, אני לא מאמין שהוא השאיר לי הודעה עם מילים כל כך בוטות…

ואז הקול הרע בתוכי אמר לי:

"אולי הוא לא מכיר את עוצמת כתיבתך השנונה,
התאפקת עד היום מספיק,
אבל עכשיו תראה לו מה היא כוחה של מילה".

אצבעותי הקלידו במהירות את המילים שאולי לא הייתי מעז להעלות על דל שפתי, אבל המקלדת כידוע, סובלת הכל…

לרגע הקול הטוב שבי ניסה להזכיר לי שזה ממש לא אני, "מה קרה לך זעק"!!!
אך הקול הרע השיב לעומתו, "קודם שחרר, מקסימום תמחק אצל כולם, לא שמעת על הגרסה החדשה"?

והוא ניצח,

סיימתי את הטקסט השנון…

הוא דאג לזרז אותי, לפני שאתחרט,
בקושי הספקתי להתרכז ולעבור על כולו, והופס שלחתי אותה תוך תחושת ניצחון של משיב מנה אפיים,

שמעתי את הקול הרע ממלמל כאילו יצא לפרסומות,

"בפעם הבאה הוא יבין שאיתי לא מתעסקים".

רגע אחרי

קצת נרגעתי וחזרתי לעצמי,
והקול הטוב האמיתי שבי, פנה אלי שוב ואמר לי: "זה לא אתה, אתה נגרר אחרי מה שאתה עצמך תיעבת לפני כמה דקות,
אני מכיר אותך שנים,
לא מתאים לך",

עצר רגע והמשיך:
"למזלך יש כיום אפשרות למחוק, מחק מהר לפני שיקרא",

קול נוסף הוסיף ואמר: "אתה יודע מה זה לשמוע עלבון ולהבליג"? "לא למדנו על זה בשיעורים"?

תכל'ס, "הוא רצה לגרור אותך למקום הנמוך שלו, והצליח…

מאידך ניסה את כוחו הקול הרע לשמר אותי שלא אחזור בי,
"עזוב ! זה מאוחר, יש היום אפשרות לקרוא גם מה שמחקת,
אז סתם תצא לא חכם,
הוא עוד יבין שאתה חושש ממנו, למרות שגם אתה באותו שיח…

אם כבר, אז כבר…

המאבק היה בהחלט אמיתי,

לבסוף הקולות הטובים נצחו והחלטתי למחוק,

אלא שבמהירות הביצוע מחקתי בטעות  רק אצלי…

איזו תחושה של החמצה.

התובנה שעלתה לי מהשיתוף והניתוח המדהים

לפעמים אנחנו פגענו באי מי, ומגיע ערב כיפור ואנחנו מתלבטים האם לוותר על כבודנו ולבקש סליחה???

קול אחד אומר לנו: "מה בסך הכל אמרנו?
מה גם שזה נכון וכולם מכירים את העובדות.

ואז עולה מחשבה נוספת שטוענת שזה שלו, סתם פגיע,
אולי שילך לאיש מקצוע לווסת את הרגשות שלו…

במילים אחרות, זה בדיוק כמו שמחקתי רק אצלי, אמנם המצפון שלי נקי,

אבל אצלו זה נשאר שנים, גם אם ארצה מאוחר יותר למחוק, כבר…

הבה ונחשוב איך מוחקים אצל כולם.

אך  תמיד נזכור, שכדאי לחשוב איך מראש שומרים על פינו כדי שלא נגיע לסיטואציה הזו,

כי, גם אחרי שמחקתי אצל כולם,

נשאר הסימן שמשהו נמחק,

ויש גם אפשרות בדרך מסוימת לדעת מה מחקת,

היחיד שיכול למחוק לגמרי, זה המנהל (של העולם).
ואליו עלינו לבקש ולהתחנן:

אבינו מלכנו – מחה והעבר פשעינו וחטאתנו מנגד עיניך

אנחנו נכנסים לתקופת בחירות, והאמת תהיה נעדרת באשר כל אחד מנסה לקושש קולות כדי לצלוח את אחוז החסימה.

נזכור "תולה ארץ על בלימה" – מערכת הבלמים לכאורה עושה את ההיפך ממטרת ההנעה לנסיעה,
אבל היא המערכת שבלעדיה איך ערך לרכב המפואר ביותר…

עליך לבחור מעכשיו לאחוז בחסימת חרצובות לשונך, גם אם יש לך מה להשיב לפלוני שטוען לכתר או לאלמוני שסבור שהוא ממש זה שידאג לך…

זכור! הבחירות יחלפו והיריבים ימצאו נוסחה לחיבור וישיבה יחדיו מסיבות כיסאולגיות עטופות במילים מכובסות.

אבל אתה כדוגמה אישית לילדך, תלמידך,
השארת חותם לטוב ולמוטב שלא ימחק, וזה מה שישליך לאם תפגוש אותם בקואלציה אחת איתך, או שמא באופוזציה מולך…

בהזדמנות זו אבקש סליחה אם אי מי נפגע ממסר כזה או אחר שנכתב השנה,
ובכלל…

והנני לאחל לכל בית ישראל

גמר חתימה טובה ושבת שלום מאת אברהם אלחרר רב קהילת בית הכנסת המרכזי הספרדי קיפודן

לעילוי נשמת גבי בן אווה ז"ל

לעילוי נשמת דן בן פולה ז״ל

ולהבדיל לרפואת הרב חיים אליהו רפאל בן סעדה בתשח"י