אחד הדרכים לשמר את האדם אשר נקלע לחברה שאינה תואמת לחינוכו ולמוסריותו, הוא – *הדיסטנס.*
סוג של בידול ומיתוג עצמי, היוצרת חייץ לאמר:
אני כאן ואתה שם.
אין ספק שהדבר קשה ומצריך שמירה 24/7
באשר האדם מושפע מסביבתו.
הדבר קשה שבעתיים כאשר זה נדרש לאורך זמן.
דרך זו עולה יפה, אחרי עמל רב וממקום של הכרה פנימית בייחודיות שלך – במה אתה ייחודי.
בפרשתנו אנו מוצאים דו שיח מתמיה בין מלאכי יעקב שנשלחו להעביר מסר של פיוס לעשו "עם לבן גרתי…
מבאר *רש"י הקדוש* : לא נעשיתי שר וחשוב, אלא גר – ולכן אינך כדאי לשנוא אותי.
*פירוש נוסף*: גרתי = תרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים.
והשאלה נשאלת, אתה עומד מול אדם
רשע שכעסו עצור שנים רבות,
והמסר הוא תרי"ג מצוות שמרתי?
שמעתי לבאר, עשו הבין היטב את התנאי שאביו הציב, כאשר יעקב ירד – ופרקת עולו…
בהכירו את לבן והשפעתו הקלוקלת, וכאחד המושפע ונתון לשינוי המזג,
היה סמוך ובטוח שיעקב השתנה והוא לא אותו יעקב, וזה הזמן לפרוע את השטר…
עונה לו יעקב: דע לך שנשארתי אותו יעקב עם כל התרי"ג,
אתה שואל איך זה קרה?
כי שמרתי על דיסטנס – הזכרתי לעצמי מהיכן באתי (הקדמתי 14 שנות לימוד אצל שם ועבר) שמרתי על מעמד תושב ערכי – גר, ולא תושב קבע.
אכן בתפילתו מבטא זאת יעקב " הצילני נא מיד אחי מיד עשו "
*ה "אחי" המייצג את אי הדיסטנס – יותר מרתיע מה"עשו ".*
בהמשך כאשר יעקב אבינו ע"ה נאבק בלילה עם שרו של עשו, יעקב מתואר *"לבדו",* בגדר שאמרו חז"ל בגמרא(סנהדרין דף לז) כי "כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם", ובכך הוא מבין שבו תלוי הכול ומקבל את העוצמות להתמודד עם הסובב עימו, גם אם הוא מלגלג או חושב אחרת, וכאן *שוב בא לידי ביטוי המיתוג שעוזר לבידול* ולשמור על הייחודיות.
*הנהגה זו ליוותה את יעקב גם כאשר עשו התרכך* עד כדי הצעה לבוא עמו ,
הקפיד לשמור ממנו מרחק והשתחרר ממנו בדחיה אלגנטית של "תתקדם אני יבוא אחריך" כי הילדים רכים… ואתנהלה לאיטי…
גם כאשר התרברב כי "יש לו רב" (=הרבה)
עונה לו יעקב: "יש לי כל"(=הכל)
מעבר לכך שהיא מלמדת על סיפוק ותחושת שלמות במה שהבורא זיכה אותו, *יש פה גם סוג של בידול*, אני לא צריך כלום "שמח בחלקי",
וזה עוד נקודה שיכולה לסייע לתיחום של הרוצה למתג ולשמור על עצמו.
ואין מקום לחשש גאווה בהנהגה זו, כי אדרבה כאשר התורה מציינת בפרשה הקודמת את דברי יעקב אבינו ע"ה בהקיצו משנתו, "אָכֵן יֵשׁ אלוקים בַּמָּקוֹם הַזֶּה *וְאָנֹכִי* לֹא יָדָעְתִּי". המילה "אנכי" מיותרת לכאורה, שהרי היא גלומה בפועל "ידעתי", המוטה לגוף ראשון יחיד. לשם מה הכפילות?
*ראיתי ביאור נפלא של בעל ההפלאה* (בחיבורו על התורה "פנים יפות"). שקרא את הפסוק שלא על דרך הפשט. אלא איך למד יעקב לדעת כי "יש אלוקים במקום הזה"? על ידי כך שלא ידע את עצמו, את ה"אנוכי" שלו: "ו(את) אנוכי לא ידעתי". כשאנו חורגים מהעצמיות שלנו, מה"אנוכי", אנחנו מרגישים את הנסתר- הנוכח הגדול, את הא-ל. כשאנחנו מפסיקים לחשוב על עצמנו אנחנו נפתחים באמת אל העולם ואל בוראו.
זכרו! ככל שהילד / התלמיד יהיה עם מיתוג וייחוד עצמי, יהיה לו הכוח לשרוד ולשמור על מקום של כבוד, גם אם הסביבה משדרת אחרת.
שבת שלום ומבורך מאת אברהם אלחרר ~ רב קהילת בית הכנסת המרכזי הספרדי קיפודן
כניסת השבת: 16:18
יציאת שבת: 17:09
