פרשת בלק: מתי להיות ומתי לשמור על דיסטנס

בפרשה מופיע דו שיח מעניין ואף תמוה,
בין האלוקים לבלעם.

בלעם נקרא על ידי בלק,
לבוא ולקלל את עם ישראל, כאשר משלחת נכבדים מתלווה להזמנה זו.

בלעם שומע מאלוקים: "אם לקרוא לך באו האנשים, אל תלך עמהם",

בלעם דוחה אותם בפרשנות משלו, ומתרגם את ההוראה ברמז ש"המשלחת צריכה להיות בדרג גבוה יותר".

בצר לו שולח בלק משלחת מכובדת יותר,

או אז אלוקים מאשר לבלעם "ללכת איתם",
ובתנאי שידבר לפי הוראות הבורא.

בלעם משכים קום והולך… ו…האלוקים כועס עליו על כך.

והשאלה היא, מדוע?
הרי הא-ל נתן לכך אישור?

אפשר להסביר כך:
לפעמים מזדמנים שני אנשים לאותו פונדק,
ולמרות שהם רחוקים זה מזה מכל תחום אפשרי, בכל אופן יתכן שיישבו יחד ואף ישוחחו ביניהם.

כמובן,  אין זה אומר כלל שהם באמת תמימי דעים.
זה נקרא שפלוני ישב  'איתו', אך לא  'עמו'.

אולם כאשר  יושבים שניים שיש ביניהם תמימות דעים,
קרוי הדבר שפלוני  ישב 'עמו'.

זה ההבדל המהותי בין  סימפטיה – בו אתה מזדהה עם השני,

לבין  אמפטיה – בו אתה מקשיב ומבין את השני, למרות שאינך מסכים איתו.

בלעם רצה ללכת "עמהם"
לזה אין אישור אלוקי.

אך כאשר הפציר,
אלוקים מאשר לו ללכת "איתם" בלבד.

אך בלעם הלך "עימם"
ועל כך אלוקים כעס…

והדברים מדויקים בלשון הפסוקים המספרים זאת.

זה גם ההבדל בין נעריו של בלעם שנאמר שהלכו 'עמו', משמע היו באותה דרגה,

לבין נערי אברהם שנאמר עליהם שהלכו 'איתו', אבל דרגתם לא הייתה כשל אברהם.

הדבר משליך גם לשדה החינוכי,
אם נשכיל לדעת מתי עלינו להרגיש 'איתו' ומתי עלינו לתת תחושה של 'עמו אנוכי…
או אז, כהמשך הפסוק: 'אחלצהו (הרבה בזכות ה'ואכבדהו')

הוא ידע להעריך את היחס המיוחד לאירוע המסוים, כי יש לרוב את שמירת הדיסטנס…

ובכך נצליח גם להנחיל לילדינו/תלמידנו דרך הדוגמה האישית,

את היחס שיש לתת לכל דבר ועניין,

ללמוד מתי לשמור על דיסטנס
ומתי להיות מחובר לגמרי.

וכמה חשוב תמיד לדעת כיצד לנהוג,

זכרו!
בסוף, כל ילד רוצה הורה ולא חבר, שיאמין בו
חברים יש לו בשפע.

שבת שלום ומבורך מאת אברהם אלחרר רב קהילת בית הכנסת המרכזי הספרדי קיפודן