האיזון הנכון
פעמים והאדם מגיעה לתובנה שעליו לעשות שינוי בהרגלים שליליים שהפכו אצלו לטבע שני, אין ספק שהביצוע לא קל, והשאלה מה הדרך שיבור לו האדם?
הדילמה מתחילה מכך, שעקב התובנה שמגיעה לרוב, אחר תחושה של רגע נמוך או כואב שנגרם בעקבות ההרגל השלילי שלו, והתגובה עלולה להיות המעבר לקצה השני, כדי להתרחק לגמרי…
אמנם הרמב"ם בהלכות דעות (פ"ב ה"ב) מציע את המעבר לקצה השני בשלב ראשוני, אבל בהמשך יחזור לדרך הבינונית כלשונו – דרך המלך.
תורתנו היא תורת חיים וכאשר נתבונן בתהליך שעובר המצורע שנגעיו הגיעו לו על ההרגל המגונה של חטא לשון הרע בדרך לטהרתו, נוכל ללמוד לכלל.
בפרשת מצורע נאמר כי הכהן לוקח שתי ציפורים חיות טהורות, ועץ ארז ושני תולעת ואזוב.
הבה נתבונן במסר שלהם: הציפורים מסמלים את הפטפוטים והציפצופים שמזכירים את פטפוטי לשון הרע.
הארז מסמל את האילן הגבוה והגאה , ושני תולעת והאזוב את התהליך שעליו להשפיל עצמו כמותם, ובכך יתקן את גאוותו שגרמה לו לפטפט.
והשאלה נשאלת: מדוע לא די בציפור אחת ? ומדוע אחת נשחטת ואחת נשארת חיה? ומדוע נשלחת דווקא "על פני השדה", ולא לים או למדבר או לעיר(כפי שמיעטו חז"ל בתוספתא נגעים פ"ח)?
מבאר בעל הקיצור שו"ע בספר האפריון כך: כידוע שהקורבן בא לגרום לאדם להבין שהוא תמורת נפשו החוטאת,
ולכן המסר לבעל הלשון שאמנם ציפור אחת שוחטים כדי להורות שיש לסור מדרך נלוזה זו, אבל לחזור לדרך האמצע כפי שמורה הציפור החיה שנשלחה, קח את כוח הדיבור שלך ללמידה ולדברים חיוביים, אלא שגם אז, תלמד כאותם אנשי השדה שעוסקים בתורה מתוך הדחק ובכך שומרים על עצמם שלא תזוח דעתם עליהם.
כאשר נתבונן גם בתולעת ובאזוב, תעלה השאלה מדוע לא נסתפק באחד מהם?
גם כאן ניתן ללמוד שחלק מהתהליך הוא להתחיל מתולעת שהיא הקצה השני מהעץ ארז, ומשם לחזור לדרך האמצע שהוא האזוב.
ישאל השואל מה תפקידו של עץ הארז?
מבאר החידושי הרי"ם זצ"ל: כי יש מקרים בהם האדם צריך להנהיג את עצמו בגדולה, ואז הענווה והשפלות פסולות הן, בגדר: "ויגבה ליבו בדרכי ה' ".
אכן, יש הטועים לחשוב כי ענווה הוא סוג של רגש נחיתות ושפלות, אלא שאין זה ענווה הרצויה כלל, כי הענו האמיתי מכיר את מקומו ויודע את מעלותיו, ואדרבה מכוח זה שואף להתעלות ודורש מעצמו עוד.
אלא שיודע שמה שזכה הוא מאיתו יתברך, ולכן אינו חושב שמגיע לו כבוד על מתנה שקיבל, אלא ינצל אותה לעשות את שליחותו בעולם.
אכן הדבר נרמז בפסוק בתהילים "צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה",
לכאורה מופיע הארז עם עץ התמר, והארז מסמל את הגאווה?
שמעתי לבאר: שאמנם הארז טבעו לגדול כלפי מעלה, לעומתו עץ התמר שאמנם גם גדל למעלה, אבל ראשו וענפיו כפופים ומוטים כלפי מטה, וזה השילוב המאזן לדרך האמצע שיש על הצדיק לנהוג.
נמצאנו למדים שבתהליך הריפוי של המצורע, אחר תהליך הבידוד שנתן לו זמן איכות לחישוב מסלול מחדש, יש את הסמלים המדויקים שמורים על הפנמת דרך האמצע כמודל לחיים טובים ומאושרים.
שבת שלום וחודש טוב ומבורך מאת אברהם אלחרר ~ רב קהילת בית הכנסת המרכזי הספרדי קיפודן
לעילוי נשמת גבי בן אווה ז״ל
