דרך היהדות ללמוד לדורות מאותם רגעים מיוחדים של אירועים היסטוריים לדורות.
כאשר אנחנו מתקרבים לשביעי של פסח בו עם ישראל הגיע לפרשת דרכים כאשר אינו יודע לאן ממשיכים?
ננסה להיכנס לתחושה שלהם ברגעים אלו, ומה עמד להם לזכות לנס הגדול – סוף סוף השתחררו, אבל כרגע המצרים רודפים אחריהם והים מולם.
1.משה רבינו צועק לה', והקב"ה עונה לו: "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו".
הבורא אומר למשה רבינו ע"ה, עכשיו זה לא הזמן להתפלל, כרגע צריך לקום ולעשות מעשה של מסירות נפש שהוא זה שיעזור להם שיגיע הנס של קריעת הים.
כפי שמסביר *האור החיים הקדוש* כי על סמך הביטחון בהשם שיעשה להם הנס בכך שיסעו אל הים קודם שיחלק ה' יעשה להם נס.
ואו אז הרם את מטך ובקע להם את הים.
ללמדנו, ש אמונה אבסולוטית בה' ברגעים שאין לך שום כיוון הגיוני, מביאה בכוחה את הנס.
2.דוד המלך ע"ה מתאר את הרגע של קריעת ים סוף במילים: "הים ראה וינוס".
וכבר עמדו בזה חז"ל ושאלו מה ראה?
הפירוש המוכר יותר הוא: שראה ארונו של יוסף,
ועדיין אנחנו תמהים מה ראה בארונו של יוסף?
שמעתי לבאר: כי יוסף הצדיק כידוע עבר את ניסיון אשת פוטיפר כאשר עזב את בגדו בידה, למרות שיכל להאבק איתה ולקחת את בגדו ובכך לשמוט את טענתה, והסיבה שנמנע מכך, הכרת הטוב מול אדונו והבית שגידל אותו ונתן לו את תפקידו.
כאשר עם ישראל מתייצב מול הים עם ארונו של יוסף,
טענת הים היא: למה שאבקע בדרך נס אם ישנה אפשרות של מלחמה בדרך הטבע כביכול מול מצרים שהרי עלו חמושים…
אבל יוסף הצדיק מגלם את הגישה של הכרת הטוב שהוא אחד אבני היסודות של עם ישראל, ומהסיבה הזו עם ישראל לא מחזיר מלחמה למצרים שאחרי הכול נתנו אכסניה לעם ישראל במשך מאות שנים.
ולכן הים נבקע.
אבל ישנו ביאור נוסף של חז"ל שאולי קצת פחות מוכר והוא: "ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם".
גם כאן זקוקים אנו להבנה מה הסיבה שבגללה נס?
בספר אבני המקום ביאר: כאשר הבורא מצווה למשה רבינו "דבר נא באזני העם וישאלו…
לכאורה האם צריך לבקש מאדם ולהתחנן לפניו שיאות לקבל מתנות??
אלא שידעו עם ישראל שאם יקחו מכספם וזהבם של המצריים, זה יגביר את הסיכוי שירדפו אחריהם בבא היום כדי להשיב את רכושם,
עדיף להם לוותר על ממונם ובלבד שישחררו אותם לחופשי,
ולכן פונה הקב"ה בלשון בקשה.
לאור הביאור, הרי שעם ישראל מסרו נפשם כדי לקיים את בקשת הבורא ליטול מהמצרים את ממונם.
ולכן כאשר ראה הים את ממונם שנטלו מהמצרים נבקע – כי ראה כאן את מסירות נפשם שכוחה להביא את הנס.
וזה מתחבר למסירות נפש של הנסיעה לים מתוך ביטחון בהשם.
אבל חושבני שניתן לחבר את זה גם לסיבה שהכירו טובה למצרים דווקא בכך שעוד יצאו מהם ברכוש גדול וזה שוב עורר את הנקודה של ארונו של יוסף.
בתקופה מאתגרת זו, בה עלינו להצליח לשמור על שיגרת חיים רוחנית ולימודית בין אזעקה להתראה הבאה,
בהחלט מסירות נפש ייחודית,
אבל נדע שזה מה שמזכה אותנו בניסים נפלאים שאנחנו זוכים לראות.
ובקרוב יקויים בנו "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".
חג שמח וגאולה קרובה מאת אברהם אלחרר ~ רב קהילת בית הכנסת המרכזי הספרדי קיפודן
