פסח מצה ומרור כמשל
השנה נשב כולנו בליל הסדר עם תחושת בן חורין ייחודית השמורה לשנה מאתגרת זו,
אין ספק שכל אחד מאיתנו עבר/עובר טלטלה בעקבות חשבון הנפש שנגע בנו בעקבות אירועי התקופה המאתגרת שאנחנו עדיין בעיצומה.
יש ועשו חשבון נפש עם תובנות לחיים,
ויש אשר יעדיפו לדלג ולשכוח מהעבר…
מודל הפסח
פסח סובל שני משמעויות,
האחד לפסוח – לדלג (על שם שהבורא דילג על בתי ישראל בנוגפו את מצרים)
השני, פה סח – דהיינו הפה מדבר בליל הסדר, מספר על ההיסטוריה של עמינו משחר לידתו ועד הגאולה על כל ניסיה.
חושבני שיש פה מסר נוסף אקטואלי עבורנו, שכדי לדלג על אשר עבר עלינו, אין להתעלם או להדחיק פנימה,
אלא לערוך שיח ורפלקציה בנושא, לפרק את הפחדים, ולשוחח אמונה תוך מבט לחצי כוס המלאה(ר"ת חכם).
לראות את הטוב וההשגחה הפרטית גם ברגעים בהם קול האזעקה פילח באוויר/ הירוטים היו ממש מעל ביתנו/שמועות על תחזיות כאלו ואחרות…
ואו אז הדילוג יהיה עם תוצאה,(מעבר לכך שהדחקה בעלמא, היא סוג של בריחה זמנית שתתפרץ בבא היום).
מודל המצה
השלב הבא, יהיה מודל המצה, בו כל רגע הוא ח"י, מתמלאים מעשייה/למידה, לא מחמיצים שום הזדמנות לצמוח, ולא נותנים לשאור לתפוח – שזה נסיון האירועים שעברנו להעיב על ההווה, ולהתפיח את האירוע כאילו אנחנו עדיין בעיצומו.
כי כמו השאור שמתחיל ביצירת סדקים בבצק – כך חווית האירוע הפעיל , יסדוק בנסיון שלנו להעפיל מעלה, וללבלב ולפרוח מחדש כראוי לתקופת האביב.
אם נתמיד בתהליך, נזכה למיצוי עצמי בשילוב התובנות והגילוי על הכוחות הטמונים בנו אשר התגלו לאור התקופה שחלפה אחר שפירקנו בדיעבד אט אט את אשר עבר עלינו וכיצד נהגנו.
מודל המרור
כל זה לא ישרוד לאורך זמן אם לא שנשאיר תמיד את מודל המרור בסוף(למרות שסדר הדברים היה צריך להיות מרור פסח ומצה).
כי טבע האדם לשכוח מאורעות שעברו עליו, ושכרון החזרה לשיגרה עלול למחוק את כל התובנות הייחודיות שהגיעו דרך זיקוק גבוה של רגעים מאתגרים על שלל ניסיונות האמונה.
ולכן את המרור נשמר, (ולא בשביל להשאר שם, או לנצל את תחושת המסכן לגיוס רחמים סביבתי / להצדיק התנהגויות מוזרות או סוגי התמכרות),
למען נמשיך עם אותן החלטות גדולות שקיבלנו על עצמנו ברגעי אמת, נקיים מכל שיקולי יוקרה ודעת קהל.
וכפי שמסיים המזמור בתהילים(קז) שנקרא בחג, "מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה' "
אותו מזמור המתאר את מאורעות החייבים בברכת הגומל, וההודאה על הצלתם,
כאילו מכריז דוד המלך ע"ה: לא מספיק לעבור חוויה, צריך גם לשמר את התובנה, למרות החזל"ש.
השנה יותר מתמיד יש לנו ההזדמנות לקיים את "והגדת לבנך" גם בחלק הזה, בשיח ובתובנות ובדוגמה האישית,
ובכך נרויח גם בניית חוסן אישי עם זיכרון חיסוני לשאלות אמוניות עתידיות.
