פרשת יתרו: הערכות נכונה למעמד שיא 

זכה יתרו שפרשה זו נקראת על שמו, בהחלט עשה כברת דרך של מחקר בכל הדתות שבעולם עד שהבין גם ממבטו כיועץ של פרעה שהיה בסוד התוכניות לפתרון הסופי, כי עם ישראל חי וקיים לנצח בזכות האמונה שלו בבורא עולם.

נכון שעדיין היה קשה לו לשמוע את מה שעברה האומה שזה עתה נפרד ממנה, בשרו אף נעשה חידודים חידודים…

אבל  כאחד שחיפש את האמת והיה מוכן לשלם גם מחיר אישי, בהחלט מגיע לו קרדיט.

בפרט שגם  ייעץ למשה רבינו חתנו מחוכמתו איך לבזר סמכויות לשרים הממונים על קבוצות, שהמוטו הוא לקחת אנשים שבאים ממקום שבע ויודעים להתנהל ללא שיקולים צרים.

לא בכדי משה רבינו מציע לו להצטרף לעם ישראל במסע ונתן לו את התואר: "והיית לנו לעיניים".

לאור הנאמר,  היה מצופה ממשה רבינו, שלקראת מעמד הר סיני , יזמין אותו לעמוד בשורה הראשונה כמודל לאדם שעזב הכול והצטרף לעם ישראל.

ובכל זאת משה רבינו שולח את יתרו לארצו לפני מתן תורה (לאחד השיטות בחז"ל), והשאלה נשאלת מדוע?

שמעתי לבאר בשם הרב אהרן קוטלר זצ"ל, (במשנת רבי אהרן – חלק ב', מאמר "מתן תורה"). כי משה רבנו שלח את יתרו דווקא בגלל הצורך בהכנה פנימית ייחודית למעמד הר סיני.

משום שיש הבדל בין אמונה לבין "קבלת התורה", יתרו אמנם הגיע למדרגה גבוהה של אמונה ("עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים"),

אך מעמד הר סיני לא היה רק שיעור באמונה. הוא היה רגע שבו התורה צריכה להפוך לעצם מעצמו של האדם.

ולצורך כך יש לעשות הכנה מקדימה.

עם ישראל עבר את גלות מצרים, המכונה –  "כור הברזל", שהיה תהליך של זיכוך וביטול העצמיות.

הכנה זו הייתה הכרחית כדי שהתורה תוכל "להיחקק" בנפשם.  יתרו, שהגיע מחיים של כבוד ושררה במדין ולא עבר את סבל מצרים, היה חסר את ה"כלים" הנפשיים המתאימים לספוג את עוצמת ההתגלות של מתן תורה באותה עת.

ולכן  משה לא שילח אותו מחוסר הערכה, אלא מתוך הבנה שחשיפה לאור כה גדול ללא הכנה מתאימה עלולה להזיק או פשוט לא לפעול את פעולתה.

התורה צריכה להינתן למי ש"מוכן" לה בדרגת הביטול המוחלט (כפי שהיה ישראל ב"ויחן שם ישראל – כאיש אחד בלב אחד").

לימוד תורה וקבלתה דורשים עמל והתמסרות טוטאלית. יתרו היה עדיין במעמד של "אורח" רוחני,
ולכן משה שלח אותו חזרה לארצו כדי שיעבוד על הכנתו העצמית ויגייר את בני משפחתו, ורק לאחר מכן (לפי חלק מהדעות) יחזור ויצטרף לעם כדמות של "והיית לנו לעיניים".

בדומה לכך  ראינו גם במעמד הגדול של קריעת ים סוף, גם שפחה ראתה את הניסים שלא זכה אפילו יחזקאל בן בוזי ושאר נביאים, אבל גם אחרי, נשארה שפחה.

לומר לך, ש לא מספיק להשתתף במעמד שיא ולראות דברים גדולים, צריך הכנה מקדימה למען תהיה הטמעה שמשליכה על כל השינוי שהמעמד אמור להשפיע על האדם.

אנחנו נמצאים בזמנים שמצפים לישועת ה', רואים ושומעים על ניסים גדולים והשגחת ה' על עמנו,
ועדיין יהיו אי אלו שייתנו פרשנויות של דרך הטבע ולהתעלם מההשגחה הפרטית.

נלמד את ילדנו/תלמידנו לדעת ולהתבונן בכל מקרה של השגחה, ולהבין שאין מקרה בעולם, אלא הכול רקם ה'.

שבת שלום ומבורך מאת אברהם אלחרר~רב קהילת בית הכנסת המרכזי הספרדי קיפודן

לעילוי נשמת גבי בן אווה ז״ל