פרשת כי תשא: המחצית והחציון

השאיפה לשלימות מעצמינו ומזולתנו, היא דרך חיים אצל רבים וטובים מאתנו, גם אם עדיין לא נכללנו בקטגוריית הפרפקציוניסט.
אך בפועל, אנו מסתובבים עם תחושה שהסובבים אותנו, לא הגיעו למה שאנחנו מצפים מהם בעיני רוחנו.
הדבר משליך על המבט שלנו כלפיהם, ובהגיע הזמן לשבת לשיחה אישית וכדומה עם ילדינו או תלמידנו, בלא משים לב נשוחח עימם ממקום גבוה, שהרי אנו "שואפים לשלימות" והם לא בדיוק נמצאים שם…

מפעם לפעם ברגעי אמת, בעמדנו "מול המראה" מתגנבת לליבנו מחשבה טורדנית, המציגה את מצבינו האמתי ללא כחל ושרק, והתובנה שלה משקפת לנו, ש גם אנו עצמינו עדיין לא הגענו לפסגת השלימות.

{כמובן שמחשבה זו, נדחקת לפינה חבויה כמנגנון לשימור הדימוי העצמי שלנו}.

ברגעים אלו של בירור אמתי, כמהים אנו לדעת מה הדרך הנכונה שיבור לו האדם?

בתרומת המשכן המסמלת את הנהגת הבית היהודי, נתן כל איש, "את אשר ידבנו ליבו" חוץ מתרומת האדנים למשכן וקורבנות ציבור שנקנו מ"מחצית השקל" והיו על ידי מנין (כמבואר ברש"י במסכת מגילה דף כט' ע"ב) אשר רק בהם הושוו העני והעשיר.
והשאלה נשאלת מדוע גם בתרומות אלו, לא ניתן לכל אחד ואחד לתרום כפי אשר ידבנו ליבו ?
כמו כן יש להבין  מדוע "מחצית השקל" דווקא ולא שקל שלם?

יתכן ויש פה מסר רעיוני שיכול להוות כמודל לנושא שהעלנו,
"מחצית" זה לא רק חצי משלם, זה גם מורה על אמצע, אמצע דרך, אמצע תהליך, והדברים משתלבים זה בזה נפלא.

המבט על עצמך – מודל האדנים

כדי שהאדם יעפיל במסילה העולה, עליו תמיד להביט על חצי כוס המלאה, ולשמוח ולהעצים עצמו במה שכבר זכה להספיק, ומכאן לשאוף הלאה, אך לקחת בחשבון את זמן האוויר שנותר. ואף אם אתה סבור שהעפלת כבר לשלושת רבעי הכוס המלאה, עדיין תחזיק בעצמך כחצי הכוס המליאה, דבר שישפיע על השאיפה הלאה, ושמירה על תחושת הענווה, שזה הבסיס של האדם.

ולא בכדי תרומת האדנים שהיא הבסיס לקרשי המשכן הייתה דווקא ממחצית השקל, ומשום כך נדרש שוויון בין כלל העם ללא הבדלי מעמדות ורמות.

המבט על האחר – מודל קורבנות ציבור

כאשר בא האדם לתרום מעצמו לזולתו, הרי זה בגדר קורבנות ציבור, כעת נקל לו להקריב מעצמו ולהנגיש לזולתו כל מסר ונושא.
באשר הינו חש מחצית, ונותר בו מקום להכלה, כשמולו עומד אדם ששומר על המחצית, וכל שעלי ללמדו לשאוף להעפיל.

המחצית והאמצע משתלבים זה בזה

אך כדי להצליח במשימה, עלי להפנים שכדי להגיע לדרך האמצע, נדרשת סבלנות ונתינת זמן לתהליך התואם לרמתו של הילד או התלמיד.

אין זה סותר שעלינו להציב יעדים ומדדים, עם תאריכים משוערים, אך תמיד לזכור לעצמנו מה הכוחות והיכולות שחנן אותו הבורא, ובסופו של תהליך , ההקרבה תהיה משתלמת מעל לממוצע, ויהיה תלמיד מן המניין.

החביבות – מודל המניין

ולסיום נזכור שמניין עם ישראל הוא מפני חביבותן, כרועה הסופר את צאנו.
דווקא כאשר האדם חש כמחצה, ומתנהג בשוויוניות מול האחרים, הוא נתפס גם יותר חביב, ונמנה בפי הכול.
ממילא זוכה שדבריו נשמעים, ויש פירות מעמלו.

אין פלא שהקב"ה הקדים את ציווי שיעור המחצית, ואף הראה מטבע של אש, קודם ציווי הנתינה,
לומר לך – זה המודל ורק משם תוכל להתקדם לנתינה.

נקודות אלו יש להשריש לילדנו/תלמידנו הן על ידי עריכת שיחות מותאמות לגילן בנושא, זאת בתנאי שהדוגמה האישית תואמת את השיח.

בימי חירום אלו בהם אנחנו משלבים שיחות אישיות והתעניינות במצבם ולמידה מרחוק עם תלמידנו, יש הזדמנות טובה להעביר מסרים שיוטמעו היטב, הרבה בזכות הדאגה האישית שמשדרת אכפתיות מעבר לזמנים שבשיגרה.

שבת שלום והשקט ובטח מאת אברהם אלחרר רב קהילת בית הכנסת המרכזי הספרדי קיפודן

לעילוי נשמת גבי אווה ז״ל