פרשת תרומה: הכרובים כמודל להעברת מסר חינוכי

אחד הדילמות שמעסיקות כל איש החינוך:  כיצד אצליח לערוך שיחה אישית עם החניך תוך סיכוי גדול שהמסר יועבר בהצלחה?

מחד עלי לשמור על מעמדי כמחנך, מאידך הייתי רוצה להיכנס לליבו ללא מחיצות?

כאשר התבוננתי בכרובים אשר דומים הם לשניים שדנים זה עם זה ונראים עם כנפיים כמלאכים , כשקול ה' עובר בין שניהם.
נראים ש הביאו בכנפיהם את המודל לבטא את גישת המחנך הדומה למלאך.

פניהם המייצגים פני תינוק  (סוכה דף ה' עמוד ב') מרמזות לך: גם אם אתה  ברום המעלה, – כאשר אתה  מקיים שיחה אישית,(דבר שיש לו חשיבות גדולה, באשר אפשר להגיע בשיחה אישית עם תלמיד להרבה הבנות וסיכומים שלא היו מתקבלים קבל עם וכיתה) דבר בגובה העיניים והיישר מבט מכבד, ופניך יהיו עם תום של תינוק – ואו אז המסר יועבר נכון וקול ה' עובר בין שני הכרובים.

אך  במידה ותשמור רק על הקטע המלאכי והרם שלך כמחנך, ותתן לו לחוש שאתה מורם מעם, הסבירות ש החניך יחסם בפניך, כי הפרשנות שלו במצבו, תהיה: סוג של התנשאות מצידך, ואו אז הדברים הכי נכונים שלך, יעברו מעל לראשו, ויתפסו כנפיים…

אמנם יש  פעמים שהחניך נהג בצורה שלילית וזה אירוע חד פעמי ולא תואם לסגנונו, הרי שעדיין  יש לכבדו וכאילו לעצום עין (באופן יזום) כדי לתת לו לחשב מסלול מחדש/ להתמודד עצמאית עם האירוע, בסופו של יום הוא יעריך זאת ויחזור לעצמו…

הנהגה זו גם ניתנת להילמד ממודל הכרובים, כמופיע בתלמוד (בבא בתרא דף צ"ט עמוד א') שלכרובים היה מסר ניסי, כאשר עם ישראל לא עשו רצונו של הבורא, היו הכרובים נעים הצידה ואינם מביטים זה בזה – לשיטה אחת,

לומר לך : יש זמנים שהחניך לא נוהג כשורה, כבד אותו והתעלם כביכול, אך המשך לעקוב בעדינות, וחזור להישיר מבט מכבד ברגע שיחזור לעצמו.

הפלא הוא שבתלמוד (יומא דף נ"ד עמוד ב' )מופיע כאשר נחרב הבית ונכנסו למקדש, היו  הכרובים אחד מחובק עם רעהו – לכאורה לפי הכללים הם היו אמורים לפנות הצידה, שהרי החורבן אירע עקב כך שלא עשו רצונו של הבורא?

שמעתי להסביר: כי כאשר העם יוצא לגלות – הבורא לא נוטש אותו, אלא אדרבה מקיים בו "עמו אנוכי בצרה" וכאילו מלווה אותו בחיבוק אוהב, למרות הצער שעליו לעבור גלות.

מודל זה ילמדנו כיצד ננהג בחניך אשר חצה את הקווים האדומים של המסגרת הנוכחית, והוחלט להעבירו למסגרת התואמת למצבו העכשווי,
נישיר מבט אוהב ומחבק, נשמור על קשר חיצוני – ונלווה אותו מתוך אחריות עד לקליטה במסגרת החדשה,(יש חשיבות רבה לשיחת שיקוף של מצבו העכשווי כדי לתת לו את האפשרות להבין שעליו לעבור מסגרת, ולקבל זאת בהבנה)

אם ננהג כך, סיכוי סביר, כי יבוא היום והוא יפרוס כנפיים וימריא , ואו אז השיח שלנו יחזור להיות גבוה.

הגישה אקטואלית להורים ומחנכים כאחד.

שבת שלום ומבורך מאת אברהם אלחרר~ רב קהילת בית הכנסת המרכזי הספרדי קיפודן

לעילוי נשמת גבי בן אווה ז״ל