פרשת בשלח: התוף מאז ולתמיד*

פעמים ו האדם נמצא בזמנים של הסתר פנים והעתיד לוטה בערפל, ותחושת אי הוודאות מייצרת אצלו סוג של עייפות וחוסר מוטיבציה.

גם אם יקבל מסרים של תקווה וגאולה עתידית, הדברים יחלפו ליד אוזנו, אבל לא יגיעו לכדי הפנמה שתביא אותו לשינוי תודעתי שינסוך בו חיות של תקוה וציפייה לעתיד שיבוא.

עם ישראל במצרים היה במצב כה ירוד, גזירות השעבוד ו"הדאגה" של פרעה לטרטר אותם מאזור הנוחות ולהשפיל את דימויים העצמי עד עפר, גרמה להם לאי הקשבה לבשורת הגאולה של משה רבינו ע"ה כפי שהתורה מתארת "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה".

אדם השרוי במצב זה, הרי שגם אם יבוא אי מי וינסה לעשות עמו דמיון מודרך ויצייר לו את הגאולה העתידית בצבעים ורודים בכישרון רב, ולבסוף ישאל אותו:  כיצד אתה מתארגן לגאולה העתידית עליה דיברנו וחווינו יחדיו כעת?
הוא ידחה אותו על הסף, כי זה ממש לא יושב אצלו כמשהו שיכול להתממש, הוא אפילו יביט באדם שמולו כאדם מדומיין ולא ריאלי.

וכאן בדיוק מגיע מבחן האמונה האמיתי, האם תחיה כאילו זה משהו שיכול לקרוא למרות…
כי הבורא יכול על כל, ושליט על כל הבריאה כפי שלימד את פרעה בעשרת המכות – עם מסר עקיף לעם ישראל.

או שמא התפיסה הבנויה על העובדות בשטח והפרשנות הפשוטה של האדם עם ראייתו הקצרה – תשאיר אותו לדרוך במקום?

בפרשת השבוע  מרים הנביאה מקבצת את הנשים לשירה אחרי המחזה של קריעת ים סוף, עם התוף בידה:  "ותען להם מרים...
נשמע סוג של תשובה.

נראה לומר, כי  למרים כידוע לא היו שאלות,
באשר שנים רבות חיה באמונה מוחשית כי הגאולה בא תבוא, ואנחנו באמצע תהליך של הכשרתנו לעם הנבחר,

היא זו גם שאמרה לאביה שעתיד להיוולד לו בן שיושיע את עם ישראל,  ומשום כך היא גם הכינה את התוף שבו תתופף לכבוד הגאולה שאותה ראתה בעיני רוחה כדבר מעשי.

אבל  התוף הנצחי שבידה היה התשובה הניצחת לכל אותן שהטילו ספק באמונתה האבסולוטית.

אין פלא כי מרים הנביאה זכתה שהמתנה של הבאר הייחודי והסגולי שליווה את עם ישראל לאורך כל המסע, נקרא על שמה "בארה של מרים"– ואף זכה להמשיך עימם לארץ ישראל(כמבואר במסכת שבת דף לה.).

כי  כאשר אדם חי ונושם אמונה, הבאר המשקה ילווה אותו תדיר לאורך כל מסע חיי בגדר "אהיה אשר אהיה" אני איתך היכן שתהיה.

ועוד מילה אחת על מים,
כאשר האדם אוכל פת ומברך ומודה, עדיין הוא חש שהיה שותף ב-10 הפעולות שיש עליו לעשות עד שיקבל את הפת הראויה לאכילה, וכן על זה הדרך בכל פירות האילן ושאר ירקות,
על אף שבט"ו בשבט שיחול השבוע, נברך ונתפעל מכל פרי והיופי והסגולות והטעמים שהבורא נטע בכל אחד ואחד.

המים בשונה משאר מוצרי המזון, הם  מגיעים זכים וצלולים מוכנים לשתייה ללא צורך בפעולת האדם,  האמונה דרכם משתקפת בצורה הכי פשוטה ותמימה, ממש סוג של רוויה לנפש עייפה.

ואולי זה עוד הקשר אמוני בין מתנת הבאר המלווה – לשם של מרים שניתן לו.

ברגעים של הסתר פנים וחששות מפני העתיד, נזכור את הצליל שבקע כתשובה ניצחת מתוף מרים הנביאה, והוא יהיה נר לרגלנו כבארה של מרים, בגדר אז ישיר – גם לעתיד.
ובקרוב נזכה כולנו לגאולה השלמה, ונקבל את משיח צדקנו בתופים ובמחולות.

שבת שלום ומבורך מאת אברהם אלחרר ~ רב קהילת בית הכנסת הספרדי המרכזי קיפודן

לעילוי נשמת גבי בן אווה ז״ל